אלשב חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' הרוש

פסק דין

1.בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (גב' מירב כפיר) מיום 1.4.12 במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 01-25163-07-1 במסגרתה דחתה הרשמת הנכבדה את הליך הפינוי שהיה קבוע לאותו ליום ליום 3.6.12.

2. בקשת רשות הערעור הועברה לתשובת המשיבה.

3. לאחר שענייתי בתגובה על נספחיה וכן בתשובה על נספחיה, אני דן בבקשת רשות הערעור כבערעור גופו.

4. תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי המבקשת לביצוע פסק דין לפינוי וסילוק יד שניתן ביום 30.1.07.

אינני סבור שקיים צורך ענייני או של ממש לפרט את ההליכים שננקטו, אלא די לנו כי נראה כי המדובר בפסק דין שניתן בשנת 2007 וטרם בוצע עד היום.

5.בסופו של יום, ולאחר הליכים בין הצדדים, בוטל ביום 15.1.12 עיכוב ביצוע פסק הדין, אולם במסגרת הליך אחר שנקטו המשיבה משיבה ובן זוגה בבית משפט המחוזי מרכז (ביחס לזכויות בדירה), אולם ביחס לפינוי לא ניתן עיכוב, והעניין הגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון שביום 29.3.12 דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, ולמעשה מאותו מועד ניתן היה לבצע את פסק דין ללא עיכוב נוסף.

6.והנה, ביום 1.4.12 – היום שהיה קבוע לפינוי, פנתה המבקשת לרשמת ההוצאה לפועל בבקשה לדחות את מועד הפינוי ועתרה, בין היתר, מאחר ולשיטתה נפלה עליה החלטת בית המשפט העליון כ-"רעם ביום בהיר" ולא ניתנה לה הזדמנות לאיתור מקום מגורים, והמדובר היה בפינוי זמן קצר לפני חג הפסח.

5. רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה הוציאה מלפניה החלטה, היא ההחלטה נשוא דיון זה, כמפורט להלן:

"בפני בקשה לעיכוב ביצוע הליך פינוי הקבוע להיום אשר הובאה בפני כרשמת תורנית. בהתחשב בטענות החייבת על פיהן בר"ע שהגישה לביהמ"ש המחוזי על בקשותיה לעיכוב ביצוע ההליך נדחו רק ב-29/3/12 דהיינו ביום ה' האחרון ונוכח העדר סיפק בידה להתארגן להליך הפינוי הקבוע להיום, כמו גם בהתחשב במצב המשפחתי ובעובדה שאנו מצויים שבוע לפני חג הפסח מחד ובהתחשב בזכותה של הזוכה למימוש פסה"ד במהירות מאידך. בהתחשב גם בהתחייבות החייבת לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ עד למועד הנדחה אני דוחה את הפינוי ליום 3/6/12 ללא צורך במשלוח הודעות פינוי אולם זאת בכפוף להפקדת ערבון בסך של 40,000 ש"ח אשר ישוחרר לזוכה בגין ההוצאות שייגרמו לו מביטול ההליך ובגין הפסד שכר דירה לתקופת הדחייה. הערבון הנ"ל יופקד עד לשעה 12:00 בצהריים, שאם לא כן יבוצע הפינוי כסדרו.

6.וכך היה; הסכום של 40,000 ₪ הופקד, והפינוי נדחה ליום 3.6.12.

7.טוענת המבקשת במסגרת טענותיה כי רשמת ההוצאה לפועל לא היתה מוסמכת ליתן החלטה זו כאשר אינה משמשת ערכאת ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי והעליון.

עוד נטען שהחלטת הרשמת הופכת את הליך הפינוי להליך מעגלי ללא סוף, עת המבקשת עותרת בסופו של דבר, לתפוס חזקה בדירתה שלה כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ, שזו זכותה בדין – שאושרה אף בהחלטת בית המשפט העליון.

8. מנגד – טענה המשיבה, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה מטעמי יעילות דיונית כאשר ממילא הפינוי קבוע לעוד תקופה כה קצרה, והליך זה שלפניי ייארך – כך לשיטתה – תקופה ארוכה מכך.

ולעיצומו של עניין טענה המשיבה שהבקשה לדחיית הפינוי שהוגשה לרשמת ההוצאה לפועל נסמכה על טעמי צדק וטעמים נוספים, לפנים משורת הדין, וההחלטה אף מלמדת על כך בדיוק.

9. סבורני, בסופו של דבר, ולאחר התלבטות לא קלה, כי דינו של הערעור להידחות.

ראשית ולמען הסר ספק ספיקא – אין בידי לקבל את טענת המבקשת; החלטת רשמת ההוצאה לפועל אינה הרהור או ערעור על החלטות בית המשפט.

המדובר בהחלטה המתייחסת לביצוע פסק הדין, ובעניין זה לרשמת ההוצאה לפועל סמכות לפעול.

המדובר בהחלטה, שגם אם יש בה כדי לדחות את מועד הפינוי לפרק זמן, שייתכן וניתן לראותו כזמן החורג במעט מהזמן שראוי היה ליתן למשיבה, אין המדובר בפרק זמן קיצוני המחייב התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה.

רשמת ההוצאה לפועל שקלה במסגרת שיקוליה את העובדה כי הפינוי קבוע לתקופה של שבוע לפני חג הפסח והתחשבה גם במצב המשפחתי של המשיבה, וסופו של דבר איזנה בהחלטתה בין זכויות הצדדים גם על ידי הפקדת ערבון להבטחת ההוצאות שייגרמו מביטול הפינוי וכן בגין הפסד שכר דירה לתקופת הדחייה.